ניקוי רעלים מהגוף ע"י שטיפה היא שיטה קדומה ומוכרת בכל העולם. עדויות ראשונות נמצאו כבר לפני 3000 שנה במצרים וביוון. גם הרמב"ם דיבר על הצורך בניקוי פנימי של הגוף אשר הוכח עם השנים יותר מהניקוי החיצוני.
ב-1906 הומצאה בארה"ב המכונה הראשונה (אשר התפתחה עם השנים) לשטיפת המעי הגס. ניקוי המעי ע"י שטיפה היא הדרך היעילה והטובה ביותר לנקות את הגוף ולהחזיר למעי את חיוניותו.
התקופה הקדומה – כ-400- לספירה
מקורותיה של שיטת ניקוי המעי הגס חוזרים עד לתרבויות המצרית והרומית הקדומות , והיא מוזכרת בכתבים עתיקים. למשל, במסכת ברכות של התלמוד הבבלי (נז ע"ב), מנסים חז"ל להסביר את תענוגות העולם הבא על-ידי השוואתם עם העולם המוכר לנו. אחת ההשוואות הללו מדמה את תענוגות העולם הבא לתחושת ההקלה שחווה האדם אחרי פעולת קיבה תקינה. העובדה שרבים מאתנו היו מזדעזעים מההשוואה התלמודית מצביעה עד כמה נדחקה מתודעתנו ההבנה לחשיבות פעילות מעיים סדירה, כחלק מאורח חיים בריא ומספק.
ימי הביניים – כ-1200- לספירה
גדול חכמי ישראל הרמב"ם ז"ל, חי בעיקר בספרד ובמצרים. בפרק הרביעי של "הלכות דעות" הוא קובע כי רצון הא-ל הוא שידאג כל אדם לבריאות גופו, כיון שלא ניתן לעבוד את ה' בגוף חולה. הוא קובע כיצד תלויה בריאות גופו של אדם באכילת מזון המתעכל בקלות, ומציין שמרבית המחלות מקורן באכילת מזון לא-בריא או אכילת-יתר של מזון איכותי.
הבטחת פעולה בריאה ותקינה של הקיבה ואכילה נכונה הן נקודות מרכזיות בתכנית הרמב"ם להשגת בריאות טובה.
הוא מתאר כיצד חייב אדם להתאמץ להבטיח את בריאות קיבתו במשך כל חייו. אם נמנע אדם מפינוי הפסולת מגופו או אם הוא מצליח לעשות כן רק בקושי, הרי שבריאותו מצוייה בסכנה.
בזמן האחרון
שיטת ניקוי המעי הגס הייתה מקובלת בארצות הברית ובארצות אחרות עד לשנות השלושים של המאה שעברה, כאשר הוחל בשימוש באנטיביוטיקה כ-"פתרון לכל מחלה". במהלך עשרים השנים האחרונות התעוררה מחדש ההתעניינות בשיטה טיפולית עתיקה זו, כאשר הבינו שוב את יתרונותיה הרבים על פני הנזק בטיפולים תרופתיים.